החרם הטורקי - הזדמנות לעידוד ייצור מקומי של חומרי גלם לבנייה

כותבים: אסתי גולדהמר, שותפה, ;BDO Operational Excellence; אדווה בלמס, שותפה, ייעוץ וליווי עסקאות; הילה מלכה, שותפה, אשכול תעשייה ומסחר, BDO

החרם הכלכלי שהוטל על ישראל מצד טורקיה לוקח את ענף הבנייה הישראלי ממצב של אתגרים לסכנה של משבר ממשי. טורקיה - יצואנית מרכזית של חומרי גלם לבנייה כמו ברזל, מלט, אלומיניום ופלדה, לצד מוצרי גמר, כמו סניטריה, קרמיקה ועוד - היוותה ספק חיוני לענף הבנייה הישראלי. ​​​​​​

היבוא מטורקיה הסתכם בשנת 2023 בכ-4.6 מיליארדי דולר, המהווים 5% מסך היבוא לישראל, כש-60% מהמלט המשמש את תעשיית הבנייה הישראלית מיובא מטורקיה. בעקבות החרם, יבוא חומרי הגלם מטורקיה צנח בחדות בכ-85%, וחברות בנייה רבות מציינות בדוחותיהן האחרונים כי הן מתמודדות עם מחסור חריף בחומרים חיוניים לפעילותן. גם חברות אחזקה רבות מציינות בדוחותיהן את החשיפה לענף הנדל"ן המושפע בעקבות החרם.

אמנם חברות רבות מצאו פתרונות יצירתיים לחרם הטורקי, כמו המשך היבוא מטורקיה דרך מדינה שלישית, או יבוא ממדינות אחרות ואולם מדובר בפתרונות חלקיים הגורמים להתייקרות משמעותית של חומרי הגלם, המוערכת בעלייה של כ-30%, שבסופו של דבר יגולגלו אל הצרכנים ויובילו לעלייה נוספת במחירי הדיור, הגבוהים גם כך.

הזדמנות לייצור מקומי – וירוק יותר

עוד לפני החרם הטורקי, התמודד ענף הבנייה עם שלל אתגרים: עודף רגולציה, עיכובים באישורי תוכניות בשל העומסים בוועדות התכנון השונות, עליית מחירי חומרי הגלם, התייקרות השינוע הימי ועוד. פרוץ המלחמה הוסיף לכך מחסור חמור בעובדים בעקבות סגירת המעברים מיהודה ושומרון ורצועת עזה, גיוס עובדים למילואים ושאר האתגרים שכלל המשק מתמודד עמם בשמונת החודשים האחרונים.

ואולם, המשבר הנוכחי יוצר גם הזדמנות חשובה - לקידום ייצור מקומי של חומרי גלם חדשניים וחדשים לענף הבנייה בישראל. מהלך כזה עשוי להפחית את התלות ביבוא ואת הפגיעות של הענף לסנקציות בינלאומיות ולאתגרי שרשרת האספקה, המוכרים לנו היטב בעיקר מאז הסגרים במשבר הקורונה, לצד הפקקים הגוברים של אוניות בתעלת סואץ, הירידה בהיקף הפעילות של תעלת פנמה בשל התייבשותה ועוד תמורות בנתיבי התובלה הימיים.

מעבר לייצור עצמאי יותר יבטיח אספקה רציפה וקבועה של חומרי הגלם, ללא תלות במדינות זרות, וייתן ביטחון לחברות הבנייה להמשיך בפעילותן.

כדי להבטיח יכולת של ייצור עצמי בהיקפים מספקים, יש לאמץ גישה רב-ממדית. זו כוללת השקעה במחקר ופיתוח של חומרים חדשים ומשופרים, טכנולוגיות ייצור חדשניות מבוססות אוטומציה, וכן מעבר לשימוש נרחב יותר באנרגיה מתחדשת לייצור, לצד שימוש בחומרים ממוחזרים ממקורות מקומיים, בהם פסולת בנייה. במקביל, על הממשלה לפעול בהקדם להסרת חסמי תקינה ובירוקרטיה, שכיום מגבילים את השימוש בחומרים ממוחזרים.

פיתוח של קווי ייצור מקומיים לחומרי גלם יחייב השקעות כבדות וביצוע תהליכים ממושכים, אולם היתרונות הכלכליים והאסטרטגיים של ייצור מקומי הם ברורים: הפחתת עלויות היבוא, יצירת מקומות עבודה ותרומה לאיתנות הכלכלה הלאומית.

בנוסף, ייצור מקומי שיתמקד בפתרונות ידידותיים לסביבה, יאפשר לחברות הישראליות - שידועות ביכולותיהן לפתח פתרונות חדשניים ופורצי דרך - לצמוח לשווקים בינלאומיים, וכך לתמוך בצמיחה ובתוצר, שישראל תהיה זקוקה לו יותר מתמיד לאחר סיום המלחמה.

תרומה משמעותית לשוק התעסוקה

מעבר לתרומה הכלכלית והאסטרטגית לחוסן הלאומי, פיתוח תעשייה מקומית של חומרי גלם לבנייה יכול גם לתרום לשוק התעסוקה הישראלי.

תעשיית הבנייה בישראל סובלת שנים רבות ממחסור בכוח אדם מקצועי, הן בתפקידי הייצור והבנייה עצמה והן בתפקידים ההנדסיים והניהוליים. הקמת מפעלים ישראליים חדשים לייצור חומרי גלם עשויה ליצור אלפי משרות איכותיות, הדורשות הכשרה טכנולוגית והשכלה מקצועית.

מדינת ישראל יכולה לנצל את המשבר הנוכחי כהזדמנות להשקיע בהון האנושי שלה, באמצעות הכשרה מקצועית של אוכלוסיות ייעודיות כמו צעירים משכבות חלשות, חרדים, עובדים שאיבדו את מוקמות העבודה שלהם בעקבות המלחמה (בשל פינוי מאיזור מגוריהם, פיטורים וכו') ועוד.

תוכניות הכשרה ממוקדות וייעודיות יכולות לא רק לספק כוח אדם מיומן לתעשייה החיונית הזו, אלא גם להעצים אוכלוסיות שלמות ולשלבן בשוק העבודה באופן מכובד ומניב. השילוב של השקעה בפיתוח טכנולוגיות מתקדמות, מעבר ליצור מקומי ועידוד תעסוקה איכותית עשוי להניע את ענף הבנייה והתשתיות בישראל קדימה, להפכו לבר-קיימא ועמיד יותר למשברים עתידיים, ולתרום לחוסן הכלכלי והחברתי של המדינה כולה.

דרוש שיתוף פעולה בין המגזר הציבורי לפרטי

פיתוח יכולת לייצור מקומי של חומרי גלם לבנייה תדרוש שיתוף פעולה הדוק בין המגזר הפרטי לציבורי. על הממשלה לפעול ביתר נחישות לעידוד תהליכי המחקר, הפיתוח והמעבר לטכנולוגיות חדשות, באמצעות מנגנוני תמיכה שונים כגון מענקים, הקלות מס וסיוע לרגולציה. במקביל, על חברות הבנייה להכיר בצורך לפתח כושר עצמאי ולהשקיע בקידום פתרונות מקומיים.

המשבר שנגרם מהחרם הטורקי יכול להפוך להזדמנות, אם ישראל תנצל אותו נכון כדי לקדם פיתוח יכולות עצמאיות לייצור חומרי גלם לבנייה. מהלך כזה יתרום לחוסן הכלכלי ולאיתנות העסקית של ענף הבנייה ויפחית את תלותה של המדינה בגורמים חיצוניים. בטווח הארוך, פיתוח היצע מקומי מבוסס טכנולוגיות חדשניות ומתקדמות עשוי גם להוות כר צמיחה עבור ענפים חדשים ולהגדיל את פוטנציאל הייצוא של ישראל.