השיח הבינלאומי בנושא זכויות אדם הולך ומתעצם לאחרונה. גורמים בחברה האזרחית ובקהילה הבינלאומית מפנים לא פעם אצבע מאשימה כלפי תאגידים עסקיים בגין הפרה של זכויות אדם, במישרין או בעקיפין. האשמה זו אינה מכוונת דווקא לישראל – לא מעט תאגידים רב-לאומיים נקשרו למקרים "לא מחמיאים": החל ברלף לורן, המואשם באחריות על הפרת זכויות העובדים במפעלים בדרום-מזרח אסיה המייצרים עבורו; המשך בקדבורי, שהואשמה בהפרת זכויות אדם עקב פיטורי עובדים שביקשו להתאגד בפעילות החברה במצרים; וכלה בחברות תעבורה ימית הרושמות את אוניותיהן במקלטי מס כדי להתחמק מתשלום מסים במדינות המוצא. הרשימה ארוכה ומגוונת.
- זכויות אדם הן חירויות שכל אדם זכאי להן על פי הסכמות בינלאומיות. זכויות אלה מספקות לבני אדם הגנה מכוחם של חוקים בינלאומיים, והן הוגדרו באמנות בינלאומיות כגון International Bill on Human Rights ו- International Labour Organization’s Declaration on Fundamental Principles and Rights at Work. הפרה של זכויות אדם מוגדרת כפגיעה בפועל או כאפשרות לפגיעה בזכויות המוגדרות באמנות הבינלאומיות. רשימת הזכויות היא ארוכה וכוללת, בין השאר, זכויות להגדרה עצמית, לחיים ולבריאות, לפרטיות, להשכלה, לחופש ביטוי ודעה, להיעדר אפליה, למשפט הוגן ולשוויון בפני החוק, לרמת חיים נאותה (מזון, מים, קורת גג), לביטחון סוציאלי, לעבודה ולתנאי עבודה הוגנים, לחירות ולביטחון אישי ועוד.
דוגמאות אלו הן רק ביטוי למגמה הולכת וגוברת, הדורשת מתאגידים לבחון את נושא זכויות האדם כחלק בלתי נפרד מפעילותם. יוזמות בינלאומיות שונות מציעות לתאגידים מצפנים שבעזרתם יוכלו לנווט בתחום מורכב זה – אמנות, מדריכים, קווים מנחים, תקנים וולונטריים ועוד. בתוך כך פרסם האו"ם לפני שנתיים קווים מנחים לחברות לניהול ובקרה על התחום, וגם התקן החדש לדיווח על אחריות תאגידית GRI:G4 ממליץ לחברות כיצד לבחון היבטים של זכויות אדם בפעילותן.
בהקשר הישראלי אפשר לציין שרוב הטענות נגד חברות ישראליות בגין הפרה של זכויות אדם נוגעות בעיקר לפעילותן העסקית בשטחי יהודה ושומרון. את רוב ההאשמות אפשר לסווג לשני סוגים: טענות בגין שימוש במשאבים שמקורם ביהודה ושומרון (על פי המקובל בתפיסה הבינלאומית שטחים אלה אינם שטח ישראלי) ולכן הפעילות פוגעת בזכות הקניין של הבעלים; וטענות שמוצרי החברה תורמים להמשך החזקת השטחים בידי ישראל. עם שתי טענות אלו אפשר להתמודד באמצעות בחינה סדורה ומהותית של היבטי הפעילות, לרבות מיקום מתקני הפעילות, אופי השירות הניתן ומידת תרומתם לגוף הפועל באזור זה – כל מקרה לגופו.
מעבר להאשמות מסוגים אלה, שבבסיסן בוויכוח פוליטי בינלאומי על התנהלות ישראל בהקשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני, נושאי זכויות האדם מקיפים תחום רחב בהרבה ונוגעים כמעט בכל פעילויות התאגידים. לכן חשוב כיום לחברות עסקיות ישראליות להבין את הסוגיות העיקריות בתחום הרלוונטיות להן, לזהות את הסיכונים העומדים לפתחן ולהחליט באלו נושאים הן מעוניינות להתמקד כדי לצמצם את הסיכונים האמורים.
אפשר למנות שתי קבוצות סיכונים בתחום זכויות האדם בתאגידים:
- סיכונים חיצוניים: סיכונים הנובעים מתגובות של מחזיקי עניין לפעילות עם חברות המואשמות כמפרות זכויות אדם. תגובות כאלו הן, למשל, חרם מצד לקוחות, משקיעים או גורמי מימון שאינם מעוניינים לקשור את המוניטין שלהם עם חברה המפרה זכויות אדם.
- סיכונים פנימיים: סיכונים אלה כוללים את השפעות החברה על מחזיקי עניין מהותיים, שהתנהלות פוגענית של התאגיד עלולה לעלות לו בממון רב: בגין תיקון הנזקים, החזרת המצב לקדמותו ופיצוי הניזוקים. אלו כוללים, בין השאר, סיכונים סביבתיים, שימוש מופרז בכוח של מאבטחים והתעלמות מזכויות של אוכלוסיות מוחלשות. התעלמות של החברה ממכלול השפעה על זכויות האדם עלולה לעלות לה כסף רב בתיקון והשבה של המצב הקודם.
הקווים המנחים¹ של האו"ם לעסקים וזכויות אדם מבוססים על ההנחה שההגנה על זכויות נמצאת בעיקר בידיהן של מדינות וממשלות. עם זאת, עליית כוחם של התאגידים הרב-לאומיים מובילה למצב שבו חלקם נהפכים להיות משמעותיים לא פחות מהמסגרות המדינתיות – ולכן גם עליהם מוטלות חובה ואחריות לציית לנורמות בינלאומיות בהיבטים חברתיים, סביבתיים וכלכליים הנוגעים לזכויות אדם. חברות עסקיות צריכות לפעול לקידום תנאי העסקה הדומים לאלו שניסח ארגון העבודה הבינלאומי ILO. עליהן למנוע עבדות, עבודת ילדים וכל צורה אחרת של ניצול כלכלי. כמו כן, כאשר הפעילות העסקית היא בעלת זיקה לסביבה ולמשאבי טבע, החברות העסקיות נדרשות לכבד את האוכלוסייה המקומית ואת זכויות האדם בהקשר של שימור הגישה למשאבים ומניעת פגיעה בהם.
כדי למנוע את האפשרות לפגיעה בזכויות אדם, על התאגיד לזהות את הנושאים הרלוונטיים עבורו ולהגדיר אותם באופן יישומי וברור. כך, לדוגמה, נדרשת התמקדות בנושאים כגון אספקת אמצעי מיגון ותנאי בטיחות, מתן שכר הוגן, מניעת אפליה בתעסוקה, שיתוף קהילות שכנות, מניעת זיהום ועוד. לאחר הגדרה קונקרטית של הסוגיות השונות אפשר יהיה לנהל אותן בהתאם למדיניות שיגדיר הארגון ושתעלה בקנה אחד עם נורמות בינלאומיות. ארגון שלא יפעל כך עלול לגרום לפגיעה בזכויות אדם – במישרין, בעצם פעילותו, או בעקיפין, על ידי הפועלים בשמו ויהיו אלה שותפיו או ספקיו. האחריות לנזק בכל מקרה תוטל עליו, בצד החובה לתיקון ולטיפול בנזקים ובעוולות שייגרמו.
¹ עקרונות "מסגרת האו"ם להגנה, לכיבוד ולתיקון " שנוסחו ע"י הנציג המיוחד של המזכיר הכללי של האו"ם על עסקים וזכויות אדם, ג'ון רוגי בשנת 2008 ואושרו בפני מועצת האו"ם הוביל לכתיבת מדריך עקרונות מנחים בשנת 2011
(Guiding Principles on Business and Human Rights: Implementing the UN ‘Protect, Respect and Remedy’ Framework) http://www.ohchr.org/Documents/Publications/GuidingPrinciplesBusinessHR_EN.pdf