ביום ה-16 באוגוסט, 2021 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין עמרם (ע"מ 2995-03-17 עמרם ואח' נ' פקיד שומה ירושלים) שבמסגרתו נפסק, כי עסקה בה עולה חדש מכר סימן מסחרי שברשותו לחברה תושבת ישראל שבשליטתו, במסגרת הפטור ממס הניתן לעולים חדשים בסעיף 97(ב)(1) לפקודת מס הכנסה הינה עסקה מלאכותית. במסגרת פסק הדין התייחס בית המשפט גם לסוגיית מחירי העברה ולסיווג מחדש של הכנסות חברה ישראלית משירותי מחקר ופיתוח לחברות קשורות.
המערער, ישראל דניאל עמרם, הינו מהנדס אלקטרוניקה ומחשבים בהשכלתו, שהגה רעיון לפיתוח ממשק ממוחשב ייחודי ויעיל, בהיבט חומרה ותוכנה, שיקשר בין חברות הביטוח והרופאים המטפלים בצרפת. בשנת 1999 רשם עמרם בצרפת סימן מסחרי על שמו והקים חברה צרפתית.
החברה הצרפתית עסקה בפיתוח תוכנות לשידור מרחוק של נתוני חיובים כספיים מכרטיסים חכמים רפואיים לשרתים מרכזיים והחלה לשווק אותן לכל סוגי ההתמחויות הרפואיות.
בשנת 2003 עלה עמרם מצרפת לישראל ובאותה שנה הקים את המערערת, ספירה ואופק בע"מ- חברה תושבת ישראל, שבשנים הראשונות לאחר הקמתה, עסקה בעיקר במתן שירותי פיתוח לחברות קשורות בחו"ל ובהפעלת Call Center. בעת הקמת החברה הישראלית, החזיק עמרם ב-81% ממניותיה ויתר המניות הוחזקו בידי גיסו.
החל משנת המס 2011 דרשה החברה הישראלית הטבות מס כחברה בעלת מפעל מועדף על הכנסותיה ממתן שירותי מחקר ופיתוח עבור תושב חוץ.
בשנת 2009 חידש עמרם את בעלותו על הסימן המסחרי בצרפת.
בשנת 2011 חתם עמרם על הסכם עם החברה הישראלית למכירת זכויותיו בסימן המסחרי בתמורה לסכום של 8.4 מיליון אירו, שנקבע בהתאם להערכת שווי שנערכה בסמוך למועד ביצוע העסקה. נקבע בהסכם שהתמורה בעד הסימן המסחרי תיפרע בשיעורים, בתשלומים חצי-שנתיים, כאשר כל תשלום חצי-שנתי לא יפחת מ-150,00 אירו. בפועל, החברה הישראלית העבירה לעמרם את התמורה בעד רכישת סימן המסחר תוך תקופה של ארבע שנים, כאשר התשלום האחרון הועבר למערער בחודש מאי 2015.
לאחר שהחברה הישראלית רכשה את הסימן המסחרי, היא התקשרה ביום 1.12.2011 בהסכם עם החברה הצרפתית, לפיו החברה הצרפתית תשלם לחברה הישראלית תמלוגים בגין השימוש בסימן המסחרי. משך ההסכם הוא 10 שנים וניתנה לחברה הצרפתית אופציה לחדשו לתקופה של 10 שנים נוספות. סוכם שבשנים 2011 ו-2012 החברה הצרפתית תשלם למערערת תמלוגים בשיעור של 5% ממכירותיה בתנאי שסכום התמלוגים לא יעלה על 300,000 אירו בכל שנה. עוד סוכם, כי בשנים 2013 ו-2014 תשלם החברה הצרפתית לחברה הישראלית תמלוגים בשיעור של 5% ו-6% ממכירותיה, בהתאמה. אמנם, דמי התמלוגים עמדו על כ-300,00 אירו בשנים הראשונות, אך בשנים האחרונות הם הגיעו לסך של כ-1,000,000 אירו בשנה.
נכון ליום 30.6.2011 עמרם היה חייב לחברה הישראלית סך של 5,108,969 ש"ח. חוב זה היה צמוד למדד המחירים לצרכן ונשא ריבית שנתית בשיעור של 4%. לאחר רכישת הסימן המסחרי, רשמה החברה הישראלית את הסימן המסחרי בספריה כנגד יתרת זכות של עמרם בגובה התמורה המוסכמת. ואילו החוב של עמרם כלפי החברה הישראלית קוזז כנגד התמורה בעד הסימן המסחרי.
המשיב (פקיד-שומה ירושלים 3) הוציא צווי שומה שבהן שתי קביעות מרכזיות: הראשונה היא שהעסקה של מכירת הסימן המסחרי לחברה הישראלית היא עסקה מלאכותית שיש להתעלם ממנה לצורכי קביעת המס החל על עמרם והחברה הישראלית; והשנייה היא שהכנסותיה של החברה הישראלית ממתן שירותי מחקר ופיתוח גבוהה מתנאי שוק וכי ההכנסה החייבת העולה על הרווח המקובל מפעילות המחקר והפיתוח תסווג כהכנסה רגילה שתחוב בשיעור מס חברות רגיל ולא כהכנסה מועדפת.
בית-המשפט המחוזי בירושלים, דחה את הערעור ברובו. לעניין מכירת הסימן המסחרי נפסק, כי עמרם והחברה הישראלית נכשלו בהוכחת קיומו של טעם מסחרי יסודי לקיומה של עסקת מכירת הסימן המסחרי ובהיעדר טעם מסחרי יסודי, מדובר בעסקה מלאכותית, שעומד בבסיסה תכנון מס שלילי. קביעתו של בית המשפט התבססה, בין היתר, על הנימוקים הבאים:
- הסימן המסחרי אמנם נמכר לחברה הישראלית אך עמרם החזיק 81% ממניותיה כך שמכירה כאמור שינתה באופן משפטי את הבעלות בסימן המסחרי, אך בד בבד השליטה נותרה באופן כמעט בלעדי בידיו של עמרם. לדידו של בית- המשפט, עמרם ביקש לנצל פרצה שהתגלתה בהוראה שתכליתה מתן פטור לעולים ואם המחוקק היה ער לפרצה, הוא היה פועל לסגירתה. לפיכך, תכנון מס שהמחוקק היה משנה את החוק לו היה מודע לו הינו תכנון שלילי שלא יתקבל.
- עמרם והחברה הישראלית טענו, כי קיים טעם מסחרי יסודי לעסקה בכך שעמרם מימש את שווי העסקי של הנכס ששוויו עלה במהלך השנים במידה ניכרת. בית המשפט דחה טענה זו של מימוש רווחים, בין היתר הואיל ובאותו עניין תשלום התמורה ניתן היה לפריסה על פני תקופה ארוכה ביותר של עשרים ושמונה שנים וכאשר סכום זה לא נשא ריבית בהתאם להסכם. לגישת, בית המשפט גורם המעוניין לממש את רווחיו מנכס יעדיף בדרך כלל לקבל את התמורה מוקדם ככל האפשר. פריסה של התמורה לתקופה כה ארוכה משמיטה את הקרקע מתחת לטעם מסחרי יסודי הנטען. מהאמור עולה, כי מכירה נכס כנגד חוב ללא לוח זמנים לפירעון החוב הינה מלאכותית, ואף אם נקבע לוח זמנים אבל הוא ארוך מאד ולא הגיוני זה אינו בגדר לוח זמנים. בדומה לכך, לא נתקבלה טענתו של עמרם בעניין קיזוז יתרת החוב שלו כלפי החברה הישראלית.
- עמרם והחברה הישראלית העלו טעם נוסף כטעם מסחרי יסודי לעסקה הוא גיוס שותפים עתידיים או מכירת הקבוצה. בית המשפט לא השתכנע מטעם זה וסבר כי טענה זו כפי שהועלתה בידי עמרם היא טענה די סתמית ואינה מגובה בנימוקים משכנעים או בנתונים מבוססים מדוע העברת הסימן המסחרי תסייע בגיוס רוכשים או משקיעים. כך, שטענה סתמית שחברה עושה רה-ארגון לא תתקבל כשלעצמה כסיבה לתכנון המס ונדרש לוודא שיש תיעוד וסיבה משכנעת לכך, כגון: מצגת למשקיעים, ניהול מו"מ וכיוצ"ב.לאחר מכן, בחן בית המשפט את סוגיית מחירי ההעברה וקבע, כי פקיד-השומה רשאי היה לסווג מחדש את הכנסות החברה הישראלית משירותי המחקר והפיתוח לחברות הקשורות ולקבוע, כי סכום ההכנסה עליה דיווחה החברה הישראלית בגין שירותי המחקר והפיתוח החורג מרווח תפעולי בגובה שווי השוק, יסווג כהכנסה רגילה ולא כהכנסה מועדפת. עם זאת, השופט קיבל את טענתה החלופית של החברה הישראלית לפיה היה על המשיב לחשב את סכום החריגה לא לפי רווח תפעולי העומד על השיעור החציוני אשר נקבע בחקר השוק (18.67%) אלא לפי השיעור הגבוה ביותר שנמצא בחקר השוק בעסקאות בין חברות שאינן קשורות (40%), פעולה אשר במקרה זה הייתה לטובתה של החברה. יצוין, כי במקרה הזה הדיווח בטופס מחירי העברה סתר את עבודת מחירי העברה. על פי סקר מחירי העברה שיעור הרווחיות בפועל היה מעל הטווח אך בפועל בטופס מחירי העברה דווח שהחברה הישראלית פועלת במחיר שוק ועל כן פקיד השומה הטיל קנס גרעון. בסופו של יום, בית המשפט ביטל את קנס הגרעון לעניין התאמת מחירי העברה מה שמחזק את הצורך בקיומה של עבודת מחירי העברה (קנס הגרעון על העסקה המלאכותית נותר על כנו).
לפסק הדין משמעות רבה בהקשר של הפטור ממס לעולים חדשים ולתושבים חוזרים ותיקים ויש להשתמש בו באופן שתואם את תכלית החקיקה, ולעניין מחירי העברה המסקנה המרכזית הינה: להכין עבודת מחירי העברה (ככל הנראה סייע במניעת קנס הגרעון) להיות בטווח שהוצהר בעבודת מחירי העברה ולדווח לרשות המסים נכון בטופס מחירי העברה.