ככה לא בונים תקומה


מלחמת חרבות ברזל עוד נמשכת, אולם כבר עכשיו ברור כי לאור ממדי האסון, ידרשו מהלכי שיקום אינטנסיביים ועמוקים של כל יישובי עוטף עזה. לשם כך הקימה ממשלת ישראל את מנהלת תקומה שתרכז ותקדם את המהלכים הללו. המנהלת תוקצבה ב-19 מיליארד שקל לאורך חמש שנים וזה בהחלט צעד בכיוון הנכון. אלא שבאותה נשימה, כדי לאפשר שיקום אמיתי של האזור, יש שני צעדים שחשוב יותר מתמיד ליישם. מעבר לצמיחה ולהמשכיות שהם יעניקו לתושבים, הם גם יסייעו דרמטית להוזלת יוקר המחייה.

 
הכרה בחקלאות כמפעל יצרני מועדף
חקלאות העוטף מספקת 75% מהירקות בישראל, 20% מהפירות ו-6.5% מצריכת החלב. החקלאות הצטמצמה בשני העשורים האחרונים במידה ניכרת עקב דרישת המדינה לתחרות חופשית בתוצרת חקלאית, באמצעות יבוא.

 
ארה"ב ומדינות רבות באירופה מגינות על החקלאים בפני יבוא באמצעות מכס והגבלת כמויות, בשילוב סובסידיה למגדלים. לעומתן, ישראל פתחה את שעריה ליבוא בכמויות גדולות, תוך ויתור על איכות ובריאות התוצרת. כך, היבוא ממדינות כמו טורקיה כלל עגבניות, ביצים ומוצרים נוספים באיכות נמוכה, עם סיכון בריאותי לציבור - הכולל חיידק סלמונלה המצוי בביצים, ריקבון בעגבניות ועוד.

על מדינת ישראל להכיר בחקלאות כמפעל יצרני מועדף, המאפשר הגנה על הגבולות הפיסיים וכן על הביטחון התזונתי של האזרחים. אירועי 7 באוקטובר, על כל השפעותיהם, לרבות חרם יבוא ממדינות רבות, יוצרים צורך אותו למדנו כבר בימי חרם הנפט - מדינת ישראל צריכה לספק לעצמה מזון ולא להסתמך על יבוא.

כדי שמחירי התוצרת החקלאית לצרכן הסופי יהיו סבירים, על המדינה להכיר בחקלאות כתעשייה לכל דבר, כולל חלוקת מענקים להגדלת הפריון לטובת שימוש באמצעים טכנולוגיים להקטנת התלות בכוח אדם. ישראל היא מעצמה בפיתוח מיכון ואוטומציה חקלאיים ולכן יש לעודד חקלאים להשקיע באמצעים אלה באמצעות מענקי השקעה.

מצב שבו החקלאות תחליף את היבוא הקיים ותיצור יצוא, יעניק לחקלאות מעמד של "מפעל מועדף". שיעורי המס המופחתים יחולו על החקלאים באופן זהה לנהוג בתעשייה (מס חברות – 7.5%, מס על דיווידנד – 20% - באזור פיתוח א').
 
צעדים אלה יאפשרו לקצר את שרשרת האספקה מהשדה עד הצרכן. מבדיקות כלכליות שנערכו על ידי המדינה עולה כי שיעור הרווח של החקלאי סבירות ביותר ובעיית המחיר הגבוה לצרכן נובעת מחוליות מיותרות מהשדה עד הצרכן. הנכון הוא שהיישובים החקלאיים יאספו את התוצרת לבתי אריזה – אלה יבצעו מיון, קירור ואריזה – ומשם התוצרת תועבר למכירה ברשתות והחנויות הקמעונאיות וליצוא.
 
העברת הבעלות לתושבים והרחבת זכויות בנייה
סוגייה נוספת ומשמעותית בעידוד שיקום חבל התקומה היא העברת הבעלות בקרקע (מגורים, שטחים ציבוריים, שטחי תעסוקה, שטחי חקלאות ותעשייה) לתושבי הקיבוצים והמושבים. הקו הראשון מול עזה בנוי מקיבוצים ומושבים שספגו את הנורא מכל, וכל זאת בזמן כשהם נחשבים "חוכרים" על קרקע שלכאורה אינה בבעלותם. כעת נוצרה הזדמנות היסטורית לתקן את העיוות הזה ולהעביר את הבעלות למי שנמצאים בקו הראשון ומעבדים את הקרקעות.

המדינה עשתה צעד דומה לגבי שוכרי דירות עמידר. השוכרים קיבלו זכות לרכוש את הדירה (והקרקע) במרכז הארץ, שבה גרו במחירים שנעו בין 5,000 שקל ל-20 אלף שקל. תשלום סמלי זה איפשר לרמ"י להעביר את הבעלות לדיירים תוך ביטול הסכמי החכירה הזמניים.

בנוסף, יש לפעול להרחבת זכויות הבנייה בקיבוצים ובמושבים, בהתאם לסגנון החיים באזור. עד פרוץ המלחמה הביקוש של זוגות צעירים לגור בקיבוצים הגיע למאות אחוזים ממספר הדירות הקיימות, ואכלוס חבל התקומה הוא חזון שניתן לממש תוך שנים מועטות, בכפוף למצב הביטחוני. לכן, בנייה רוויה למגורים תאפשר קליטת אלפי משפחות צעירות, הגדלת זכויות הבנייה של שטחי ציבור תאפשר בניית מתחמי חינוך, בריאות, תרבות ופנאי שיתאימו לגידול באוכלוסייה.

צעד נוסף הוא לאחד את האזור המשקי עם שטחי התעשייה כדי לאפשר ליישובים בנייה של מפעלים, בתי מלאכה, משרדים, מסחר ותעסוקה מכל סוג, שישמשו מוקד משיכה לעסקים שיעברו מהמרכז לדרום.

לסיכום, הענקת ביטחון מלא לאזור חבל התקומה ותאפשר הגדלה משמעותית של האוכלוסייה באזור, העתקת מאות מפעלים ועסקים מאזור המרכז לדרום, ואילו אוטומציה ורובוטיקה יאפשרו פריצת דרך לחקלאות מתקדמת שתייתר את הצורך באלפי פועלים העוסקים בעבודת ידיים – ויסייעו גם להקלה ביוקר המחייה בישראל.