כיצד הפכו המעסיקים למממנים של ביטחון המדינה - הכאוס של תשלום ימי המילואים לעובדים

המאמר נכתב בשיתוף: רחלי בטיטו, מנהלת תחום שכר ופרישה בפירמת BDO וצביקה גרוס, שותף, מנהל תחום שרותי חשבות ומיקור חוץ, BDO.

מלחמת חרבות ברזל הביאה בכנפיה אתגרים כלכליים רבים מלבד האתגר הביטחוני, המדיני והחברתי. מאמץ הגיוס של כ-300,000 משרתי המילואים, לפרק זמן ארוך כל כך, יצר גם התחייבות כספית משמעותית הנובעת מהחובה לתגמל את חיילי המילואים ולפצות אותם על אובדן הכנסה.

למטרה זו, נחקק חוק שירות מילואים (תגמולים)  המורה למעסיקים להמשיך לשלם שכר למשרתי המילואים בתקופת היעדרותם, ובמקביל להגיש תביעה לביטוח לאומי לשם קבלת הפיצוי למעסיק, לאחר קבלת הפיצוי עליהם לערוך התחשבנות ובמידה והמעסיק קיבל סכום גבוה יותר מהשכר ששילם לעובד, עליו להעביר את היתרה לעובד, המכונה בחוק: "יתרת התגמול".

התנהלות זאת שונה מקצבאות מחליפות שכר אחרות כדוגמת דמי לידה/דמי אבטלה וכו – שמתקבלות ישירות מהביטוח הלאומי, וזאת במטרה להקל על משרתי המילואים ולמנוע מהם קשיים תזרימים ובירוקרטים. 

קיימות סוגיות רבות לגבי אופן חישוב יתרת התגמול, הנובעות מאי הסדרת החקיקה בנושא. כל עוד הייתה שגרה יחסית במדינה, הסוגיות הללו לא צפו באופן נרחב כפי שמתרחש בתקופת מלחמת חרבות ברזל, כאשר כמות גדולה מאד של עובדים שכירים משרתים במילואים.

השאלה היא מי אמור לשאת בנטל אובדן ימי העבודה בגין היעדרות העובדים עקב שירות מילואים?

מטרת החוק אמנם הייתה להטיל על כתפי המעסיק רק את העול התזרימי והבירוקרטי, אך בפועל נוצר מצב שגם העול הכלכלי מוטל על כתפי המעסיק, מכיוון שהפיצוי שהם מקבלים מהביטוח הלאומי לא מכסה את תשלום השכר המלא שהם משלמים לעובדים המשרתים במילואים, וגם בגלל שאין חקיקה עם הוראה ברורה כיצד לחשב את "יתרת התגמול". אי התאמות בין הפיצוי שמשולם למעסיק לבין השכר שהמעסיק משלם לעובד.

• קיים שוני מהותי בין חישוב שכר ליום עבודה ע"י המעסיק לבין חישוב יום עבודה ע"י הביטוח הלאומי
  • ביטוח לאומי מחשב ערך של יום עבודה כך: המשכורת המבוטחת של העובד חלקי 30, משמע שביטוח לאומי מתחשב בימי שישי שבת לצורך חישוב השכר היומי.
  • המעסיק נדרש לחשב תשלום בגין יום מילואים כדין יום חופשה, משמע שכר ברוטו חלקי 21.67 לעובד עם חמישה ימי עבודה בשבוע, ושכר חודשי חלקי 25 לעובד עם שישה ימים בשבוע. שכר העובד משולם ע"י המעסיק בהתאם לחוזה ללא מגבלת סכום, ביטוח לאומי מפצה את המעסיק עד לתקרת התקבול המרבי (נכון לשנת 2025: 1689 ₪ ליום).

תיקונים בחוק שירות מילואים ובתקנות הביטוח הלאומי והליקויים הקיימים

• "חוק שירות מילואים" שנחקק בשנת 1952 הסדיר את התשלומים למשרתי המילואים. החוק קבע תגמול כספי לעובדים רק בשיעור של 80%-50% מהשכר בהתאם למצב המשפחתי של העובד.
• עם התקדמות השנים והמלחמות חלו תיקונים רבים ובשנת 1995 חוק הביטוח הלאומי (סעיפים 270-286) התייחס לנושא התגמולים והפיצויים לחיילי המילואים והורה למעסיקים לשלם למשרתי המילואים שכר רגיל כפי שהיה אילולא היו יוצאים למילואים.
• ב- 17.8.03 המעסיקים התבקשו לפעול בהתאם לפסק-דין אשר ניתן בבית הדין הארצי לעבודה בשנת 2002 (הידוע כפסק -דין אבן נגד גב-ים) אשר קבע כי אין לשלם תגמולי מילואים למי שלא נפגעה משכורתו עקב שירות המילואים - ז"א ביצע את שירות המילואים בימים או בשעות בהם אינו עובד בד"כ.
• בשנת 2008 היה תיקון נוסף לחוק הביטוח לאומי ,ועובדים ששירתו במילואים בימים שלא נפגעה הכנסתם לדוגמא: שירות בשישי ושבת או שירות בשעות אחרי העבודה, יהיו זכאים הן לשכר עבודה והן לתגמולי מילואים.
• בנוסף, התיקון לחוק ניסה לתת מענה לפער בין חישוב השכר היומי של הביטוח הלאומי לבין חישוב השכר היומי ע"י המעסיק, על ידי תוספת של 40% פיצוי למעסיקים עבור חלק מהשירות שאינו מגיע ל- 6 ימים, במטרה להסיר את העיוות ולהביא לפיצוי למעסיקים בגין שכר מלא.
• באגרת שנשלחה למעסיקים בשנת 2020 נרשמו הנחיות במטרה להבהיר את כללי תשלום המילואים, אך נראה כי הכללים שנרשמו באגרת סותרים אחד את השני. בסעיף ד' לאגרת נרשם כי בהתאם לסעיף 276 לחוק הביטוח הלאומי - מי שנקרא/ה לשירות מילואים זכאי/ת לתגמול מהמוסד לביטוח לאומי – המעסיק ישלם שכר לעובד על חשבון התגמול בסכום השכר שהיה משולם לעובד אילולא שירת במילואים והוסיף לעבוד (מקדמה). ההתייחסות לתשלום המעסיק כמקדמה בלבד, מופיעה בצורה ברורה באיגרת. אולם, בפסקה הבאה נרשם כי כאשר מתבצעת התחשבנות, יש להשלים לעובד את התגמול בעד הימים בהם לא היה הפסד שכר עקב המילואים, ולשלם את מלוא התגמול בעד ימי המנוחה של העובד בהם לא הפסיד שכר עקב שירותו במילואים.

שני הסעיפים מציגים שתי גישות סותרות:

1. אם דין תשלום השכר לעובד בתקופת המילואים הוא כדין מקדמה, אזי יש להשלים לעובד יתרה לתשלום, רק במידה וביטוח לאומי שילם למעסיק יותר מהשכר הנחשב כמקדמה. זו גם ההודעה המופיעה במכתב למשרת המילואים :"במידה ומעסיקך קיבל יותר מהשכר ששילם לך , עליו להשלים לך תגמול ". כמו כן, במידה ועובד משתכר מעל השכר המבוטח, המעסיק לא יידרש לתת לו מקדמה בגובה השכר המלא, מכיון שהוא יודע שהוא לא יקבל תגמול בעד חלק השכר שעולה על תקרת השכר המבוטח.
2. אך בפסקה הבאה שמדברת על ההוראה להשלים לעובד את התגמול בעד הימים בהם לא היה לעובד הפסד שכר , נראה כי כוונת הביטוח הלאומי באגרת, שעל המעסיק לנטרל את הסכום ששילם הביטוח הלאומי עבור ימים אלו ולבצע התחשבנות רק על היתרה, מה שמקטין משמעותית את הפיצוי שמקבל המעסיק. הסיבה לכך היא שלמרות שהביטוח הלאומי משלם על ימי השרות כולל שישי ושבת, הוא מחשב ערך ליום נמוך ממה שהמעסיק נדרש לשלם.

להלן דוגמא מספרית הממחישה את הבעיתיות:

עובד בשכר חודשי של 10,000 ₪ יצא למילואים לתקופה של 14 יום (תקופת שרות שאינה מזכה בתגמול נוסף של 40% מהביטוח הלאומי) ולכן חישוב השכר היומי שמחושב ע"י הביטח הלאומי נמוך מימה ששילם המעסיק לעובד.

הביטוח הלאומי משלם למעסיק גם עבור ימי היעדרות מעבודה וגם עבור שרות העובד בימים שישי שבת, אך החישוב של הביטוח הלאומי עבור 14 יום כמעט זהה לשכר ששילם המעסיק עבור 10 ימים.

כעת נראה מה מתרחש בגזרת העובד, הוא הרי  שירת 14 יום כולל שישי שבת, הוא עודכן מראש  כי הוא עתיד לקבל תגמול נוסף עבור שרות בימי המנוחה השבועית.

המעסיק ביצע התחשבנות ולא נותרה יתרת תגמול להעביר לעובד והוא בוחר שלא להשלים מעבר לכך מכיסו הפרטי.

העובד מאוכזב ומרגיש שרימו אותו. הוא עזב בית ומשפחה, קריירה, חופש פעולה, עזב הכל למען שירות אינטנסיבי ולעיתים אף מסכן חיים למען הגנת הארץ. יש לו ציפייה לקבל פיצוי הולם בגין השרות בימי המנוחה השבועית ובצדק. ואילו המעסיק לא מתבייש "להתעשר" על חשבונו ולא להעביר אליו את התגמול שקיבל בגין שרות בימים שישי שבת. יתר על כן, במכתב שקיבל העובד נרשם כי במידה ולא קיבל את המגיע לו, הוא יכול להגיש תלונה על הפרה במשרד העבודה.

כאן מתחיל כאוס שלם בין מעסיק שמרגיש שפועל כנדרש, לבין עובד המשרת במילואים ומרגיש מרומה.
 

מודל חישוב הביטוח הלאומי לתשלום קצבאות מחליפות שכר

לביטוח לאומי ישנו בסיס ותקרה לתשלום הקצבאות: אבטלה, דמי לידה, שמירת הריון וכו'. וכך גם במילואים:

• מקסימום התשלום למילואים לחודש – 50,695 ש"ח (החל ב-01.01.2025).
• לא פחות ממינימום של 321.07 ש"ח ליום. לא יותר ממקסימום של 1,689.83 ש"ח ליום. חשוב לשים לב כי מעבר לשכר של 50,695 אין תשלום לביטוח לאומי לעובד ולכן השכר הגבוה מהתקרה אינו מבוטח לתשלום קצבאות. משמע, כי אין חובות ואין זכויות לשכר הגבוה מהתקרה. ברור כי כאשר עובד יוצא לאבטלה ומקבל את התקרה יומית המקסימאלית, המעסיק שפיטר אותו אינו מחויב לבצע השלמה לשכרו לפי החוזה. כנ"ל גם בדמי לידה וכו'. במילואים המצב שונה, הקצבה לא משולמת לעובד באופן ישיר, אלא עוברת דרך המעסיק. וזאת בכדי להקל על משרת המילואים, כך שהמעסיק נושא בעול התזרימי והבירוקרטי וממשיך לשלם שכר רגיל לעובד ובמקביל מגיש תביעה לביטוח לאומי. כתוצאה מכך, במידה ושכר העובד עולה על תקרת השכר המבוטח, המעסיק מעביר לעובד שכר מלא, אך מקבל פיצוי מהביטוח הלאומי רר עד גובה השכר המבוטח. לצורך הדוגמא: קבלו טייס במילואים שמשרת במשך שנה רצופה, שכרו של העובד הנו: 70,000 ₪ בחודש. המעסיק ממשיך לשלם לעובד שכר רגיל במשך שנה, אך מקבל מהביטוח הלאומי תשלום בסך של 50,695. המעסיק מפסיד את ההפרש בסך של 19,305 מידי חודש, שהם כ- 240 אלפי ש"ח בשנה. אם ישנם מספר עובדים כאלו בחברה, ניתן להבים את עומס הנטל של המילואים על קופת המעסיק.

מי אחראי לאכוף את החוק על המעסיקים?

חוק הביטוח הלאומי מפרט את אופן קביעת יתרת התגמול בקווים כלליים בלבד. אולם, מנהל האכיפה במשרד העבודה והשירותים החברתיים הוא האחראי לפקח על העברת התגמול במלואו לפי החוק. זכותו של העובד להגיש תובענה לפי חוק הגנת השכר נגד מעסיק המסרב לשלם את התגמול או מעכבו. מנהל האכיפה במשרד העבודה עורך ביקורות יזומות אצל מעסיקים ומקבל תלונות מעובדים ובודק אותם. משרד העבודה נוקט סנקציות מנהליות נגד מעסיקים שלא פעלו לפי החוק.

סיכום 

ישנם מעסיקים עם יכולת כלכלית, ועם תודעת שליחות לאומית, אשר בוחרים לשלם מכיסם את ההפרשים הרבים. לעיתים המעסיקים עושים זאת גם מתוך כוונה שלא להיכנס לעימותים עם העובדים, או אף להסתכן בקנסות אכיפה ממשרד העבודה. אך מנגד קיימים מעסיקים רבים אשר בנוסף על הפגיעה הקשה בתפקוד העסק עקב היעדרות העובדים המשרתים במילואים, אין להם את היכולת להתמודד עם העול הכלכלי של תשלום שכר העובדים ללא קבלת התגמול מהביטוח הלאומי, והם בוחרים לשלם לעבוד רק את אותו החלק בשכר שבגינו הם מקבלים החזר מהביטוח הלאומי.

מעבר לנטל הכלכלי על המעסיקים, המצב הקיים פוגע גם במרקם יחסי העבודה, ובמקרים רבים בהם נתקלנו, נוצר חיכוך בין המעסיקים שנדרשים לשלם מכיסם על ימי המילואים, לבין העובדים המרגישים שאינם מקבלים את הפיצוי הראוי על שירות המילואים שעשו.

בתקופה האחרונה, לאור עומס המילואים הכבד על המשק, קיבלו תגמולי המילואים תשומת לב רבה בקרב אנשי המקצוע העוסקים בתחום, וזכו להתייחסות מחודשת גם על ידי הביטוח הלאומי ומשרד העבודה האמון על האכיפה של חוקי העבודה, לרבות החובה של המעסיקים לשלם לעובדיהם את מקדמת השכר בגין ימי המילואים. אולם, למרות ריבוי העיסוק בנושא , נותרו שאלות אלו, ועוד רבות אחרות ללא מענה ראוי.

נראה כי עד אשר תהיה חקיקה, ופסיקה ברורה בנושא, לא נותרה בידי המעסיקים ברירה אלא לקבל ייעוץ משפטי במידה והם מעוניינים לשלם לעובדים שכר רק בגובה הפיצוי שקיבלו מהביטוח הלאומי.