הסכם עקרונות (Term Sheet): תנאים וזכויות – חלק א'

 

בקצרה

הסכם עקרונות (Term Sheet) הוא מסמך משפטי המסדיר את ההסכמות המסחריות והמשפטיות שבין המשקיע לבין הסטרטאפ, רגע לפני שהצדדים חותמים על הסכם השקעה מפורט וקובע. מבנה ההסכם הוא אוסף של הגדרות ופירושיהן, בעודו מאגד את ההבנות בין הצדדים סביב הנושאים השונים (תנאים, זכויות ומגבלות) המרכיבים את העסקה:

תחילה מוגדרים הצדדים המעורבים בהסכם והתנאים הבסיסיים לקיום העסקה, כמו סכום ההשקעה ומועד תשלומה, שווי החברה הנוכחי, כמות וסוג המניות שמוצעות למשקיע בתמורה, וכן האופן בו יעשה שימוש בכספי ההשקעה. אליהם מצטרפים סעיפי הקניין הרוחני, המסדירים את זכויות הצדדים ומגנים על המשקיע מפני מצב בו תתגלה הפרת זכויות צד שלישי.

בגוף ההסכם יכולים להיכלל תנאים שנועדו לספק הגנה לבעלי המניות מפני דילול אחוזי החזקתם במקרה של הקצאת מניות חדשות או מכירה, כמו מתן זכות ראשונים לרכוש את המניות טרם הצעתן לצד שלישי; וכן תנאי מכירה נוספים שנועדו להגן על יחסי הכוחות בין בעלי המניות, כמו חובת הצטרפות של המיעוט לעסקאות מכירה שהוסכמו על בעלי מניות הרוב. תנאים נוספים שמובאים בהסכם נוגעים לזכויות שליטה, סודיות, מידע ועוד; ועליהם תוכלו לקרוא בהרחבה בחלק השני של המאמר.  

 

מתי חותמים על הסכם עקרונות (Term Sheet)?

רגע אחרי שהמשקיע (אנג'ל , קרן הון סיכון או כל גורם אחר) מביע רצון להשקיע בסטרטאפ, הצדדים חותמים על הסכם עקרונות (Term Sheet)– מסמך תנאים ראשוני שנועד להסדיר את ההסכמות המשפטיות והמסחריות בין הצדדים. מרגע החתימה על הסכם עקרונות, ניגשים הצדדים (ועורכי דינם) להכין הסכם השקעה מפורט, כאשר בזמן זה יש למשקיע האפשרות לבחון את הסטרטאפ לעומק ולהחליט סופית האם הוא אכן מבצע את ההשקעה בו או לא. כלומר, בשלב הביניים שבין שני ההסכמים, הסכם העקרונות אינו מחייב את המשקיע, שיכול לחזור בו עד לחתימה על ההסכם המפורט שמהווה החלטה סופית.

מה כלול בהסכם עקרונות, איך הוא בנוי ומה בדיוק המשמעות של כל התנאים המובאים בו? טוב ששאלתם.

איך בנוי הסכם עקרונות?

הסכם עקרונות או "מזכר הבנות" כשמו כן הוא – הסכם המאגד את עקרונות העסקה, ההבנות או ההסכמות בין הצדדים, כפי שיפורט בהמשך בהסכם ההשקעה המלא. אותם עקרונות מובאים במבנה של הגדרות ופירושן, בעודן מתייחסות להסכמות השונות בין הצדדים בכל הנוגע להיבטים המשפטיים והמסחריים של העסקה.

חשוב להדגיש שכל מקרה לגופו; התנאים והפרשנויות עשויים להיות מוצגים בדרכים שונות, בהתאם לאופי המקרה הספציפי, ניתן לנהל עליהם משא ומתן, כמובן, וכן לשלב בהן הגנות שונות עבור היזם או הסטרטאפ.

עם זאת, חשוב להכיר את הנושאים או ההגדרות אליהם נהוג להתייחס בעת חתימה על הסכם עקרונות (Term Sheet), ואת הפירושים המקובלים שלהם. הנושאים המובאים להלן נפוצים בעיקר בהסכמי עקרונות מול קרנות הון סיכון (מול משקיעים אחרים בד"כ נדרשים פחות תנאים והטבות),  והם מובאים לרוב בסדר המוצג.

הגדרת הצדדים להסכם 

הנושאים הראשונים אליהם מתייחס כל הסכם עקרונות הם כמובן הגדרת הצדדים בהסכם – החברה (The Company) והמשקיע (The Investor). לכל אחד מהם מצורף שמו, מקום התאגדותו וכתובתו. אם המשקיע הוא חברה או תאגיד, הכתובת שתוצג היא כתובת החברה.

לצדם, יש להגדיר את המייסדים (The Founders) – שמות האנשים שהקימו את החברה (או יקימו אותה בעתיד) ואת בעלי המניות בה (או העתידים להיות).

בסיס העסקה

לאחר שהובהר מי הם הצדדים בהסכם, הסעיפים הבאים של הסכם עקרונות מתייחסים לבסיס העסקה עצמה.

כך, מוגדר סכום ההשקעה (Investment Amount) שהמשקיע עתיד להשקיע בחברה, לצד מועד התשלום (Time of Payment) בפועל. הגדרת מועד התשלום יכולה להיות בעת הסכם ההשקעה המפורט ("המועד הקובע") כתשלום חד פעמי; או הגדרה של לוח תשלומים, בו מפורטות אבני הדרך בהן יתבצע כל תשלום. כמו כן, מוגדרים שווי חברה (Company Valuation), כפי שהוא במועד חתימת ההסכם (לפני ביצוע ההשקעה), והתמורה שיקבל המשקיע - מספר המניות (Amount of Shares) שיוקצו לו בתמורה להשלמת ההשקעה (מתן מלוא הסכום); וכן האם מוצעים לו בטחונות (Security Offered), כאשר סעיף זה מגדיר את סוג המניות שיונפקו למשקיע, מניות רגילות או מניות בכורה.

שימוש בכספי השקעה

שימוש בהשקעה (Use of Proceeds) הוא סעיף חשוב המופיע בכל הסכם עקרונות ומגדיר את מתווה ההשקעה בפועל. האם הכספים יושקעו בחברה הקיימת או שתוקם חברה חדשה, האם הם יוחזקו בנאמנות עד להתקיימות תנאים מסוימים, לאיזה מטרות ניתן יהיה להשתמש בהשקעה או בקיצור - באיזה אופן בדיוק יושקעו הכספים בפעילות הסטרטאפ. ההגדרה הזו היא בד"כ פועל יוצא של התכנית העסקית המצורפת, כאשר הצדדים דנים על האופן האפקטיבי ביותר לשימוש בכספי ההשקעה (לרוב, זה שיביא לצמיחה הגדולה והמהירה ביותר).

קניין רוחני

קניין רוחני של סטרטאפ יכול להיות הסיבה העיקרית לביצוע ההשקעה. על כן, הסכם עקרונות כולל סעיפים שבאים להבטיח כי אותם נכסים יועברו לבעלות החברה המושקעת וכי היא אכן בעלת הזכויות עליהן.

סעיף קניין רוחני (Intellectual Property) מגדיר מהו אותו קניין רוחני (פטנטים, טכנולוגיה, ידע מסחרי וכדו') שבזכות החברה או בעליה. במידה והזכויות אינן בבעלות החברה (אלא בידי היזמים עצמם, למשל), הסעיף יכלול גם התחייבות להעברת הזכויות לבעלות החברה עד למועד הקובע (החתימה על הסכם השקעה מפורט).

לצד זאת, נהוג להוסיף סעיף אחריות ושיפוי בגין קניין רוחני (Liability of Intellectual Property), המחייב את החברה (ולעיתים גם את היזמים עצמם) לשפות את המשקיע במקרה שיתברר כי זכויות הקניין הרוחני האמור אינן בבעלותה או שהו מפרות זכויות של צד שלישי. מטרת הסעיף היא למנוע מצגי שווא מחד, ולהגן על המשקיע מפני נזקים מאידך.

הקצאת מניות והגנה מפני דילול

בין הסעיפים המהותיים בהסכמי השקעה למיניהם, לרבות הסכם עקרונות (Term Sheet) כמובן, נמצאים אלו הנוגעים למכירת והקצאת מניות. בכל הנוגע להקצאת מניות, עיקרם של הסעיפים נעוץ בהגנה על המשקיע מפני דילול אחוזי הבעלות שלו בחברה במקרים של הנפקת מניות חדשות או כוונת מכירה של בעלי מניות קיימים:

זכות מיצרנות (Pre-Emptive rights), המספקת זכות קדימה לבעלי המניות הקיימים (או חלקם) להשתתף בכל הקצאת מניות חדשות (הנפקה) בהתאם לשיעור החזקתם, לפני שהמניות מוצעות למכירה לצד שלישי (לציבור או למשקיעים חדשים);

הגנה מפני דילול (Anti-Dilution Protection), המחייבת את החברה לשפות את המשקיע במניות נוספות, אם תוך תקופה מסוימת (המוגדרת בסעיף) היא מנפיקה מניות חדשות בשווי מניה נמוך מזה שנקבע במועד חתימת הסכם ההשקעה;

לעיתים מוסיפים גם סעיף מניות לעובדים (ESOP) הקובע על שמירת כמות מסוימת של מניות, או אחוזי החזקה בחברה, עבור מתן אופציות לעובדים.

מכירת מניות

לצד הסעיפים המתייחסים למקרה של הקצאה או הנפקה, הסכם עקרונות כולל סעיפים ספציפיים הנוגעים לזכויות ותנאים של מכירת מניות ונועדו, גם הם, למנוע מצבים של דילול:

זכות סירוב ראשונה (Right of First Refusal), [שב5] המעניקה לבעלי המניות זכות קדימה (או זכות ראשונים) להחליט אם ברצונם לרכוש מניות של בעל מניות אחר, לפני שיוצעו לצד שלישי;

והגבלת מכירה ((No Sale, תנאי שמגביל בעלי מניות מהותיים מפני מכירת מניותיהם לצד שלישי (בדרך כלל היזם);

הגנה על יחסי הכוחות

בין סעיפי המכירה המובאים במסגרת הסכם עקרונות (Term Sheet), נמצאים גם סעיפים שנועדו להגן על יחסי הכוחות בין בעלי המניות:

זכות הצטרפות ((Tag Along שנועדה להגן על בעלי מניות מיעוט. הסעיף מעניק לבעלי מניות מסוימים את הזכות להצטרף לעסקאות של בעלי מניות אחרים במכירת מניותיהם לצד שלישי. כלומר, בעל מניות שמעוניין למכור את מניותיו, חייב ליידע את יתר בעלי המניות והם זכאים להצטרף לעסקת המכירה בתנאים זהים לאלו של המוכר, ובהתאם לאחוז אחזקותיהם (כך שיחסי הכוחות בין בעלי המניות יישמרו).

מכירה כפויה (Bring Along), או "חובת הצטרפות", שנועדה להגן על בעלי מניות הרוב. הסעיף מעניק לרוב מסוים של בעלי מניות (בדרך 80%), את הזכות לכפות על המיעוט להצטרף לעסקת מכירה לצד שלישי. המטרה היא למנוע חסימה של עסקאות מכירה או העברת מניות בעקבות סירוב של בעלי מניות מיעוט. כך, בעסקה המותנית ברכישת כלל מניות החברה, למשל, רוב בעלי המניות (שמעוניינים בביצוע המכירה) יכולים לחייב את יתר בעלי המניות להצטרף לעסקה, באותם התנאים.

ויש עוד

ישנם עוד מספר נושאים חשובים שמובאים בשלב הסכם העקרונות, כמו זכויות וטו, פירוק, מידע, סודיות ועוד; כולם בעלי משמעות רבה הן על העסקה והן על עתיד החברה - ועל כולם נרחיב בחלק השני של המאמר, הסכם עקרונות (Term Sheet): התנאים ומשמעותם[שב6] .